הספר "פלוגה י' בסופה"

תגובות קוראים, כתבות על הספר, ראיונות רדיו
________________________

פרק ההקדמה של הספר

בוקר יום הכיפורים (6.10.73), עשר ושלושים בדיוק - אנו, חבורה של חיילי חרמ"ש מפלוגה י' גדוד שריון 79 המכונה "סופה" נקראים בבהילות לצאת מבית הכנסת של האוגדה ולחזור למחנה הגדוד. יצאנו מבית הכנסת בריצה, ועלינו במעלה התלול של גבעה שהפרידה בין מחנה האוגדה למחנה הגדוד. כבר מראש הגבעה בדרכנו מטה יכולנו לראות פעילות קדחתנית של חיילים על כלי הרק"ם. התייצבנו במשטח הנגמ"שים הפלוגתי והעמסנו על מנשאי הציוד פירטי ציוד אישיים. כעבור זמן קצר קיבלנו פקודה לנוע מערבה לכיוון התעלה.

 לא עברו 24 שעות ופלוגה י' ככוח לוחם לא התקיימה יותר. רוב נגמ"שי הפלוגה נפגעו ורבים מחבריה נהרגו או נפצעו.

 סיפורה המלא של הפלוגה לא סופר מעולם, הן בשל ריבוי הנפגעים בפלוגה, שמונה עשר הרוגים ועשרות פצועים, והן בשל העובדה שבלהט הקרב פוזרה הפלוגה בין כוחות רבים אחרים. תיאור מהלכי הפלוגה במלחמת יום הכיפורים נשאר נושא "פתוח" בקרב רבים מחבריה, שמתהלכים בהרגשה כבדה של חוב כלפי הנופלים ומשפחותיהם, וגם כלפי אלה מאיתנו שחוו את החוויות הקשות ונותרו בחיים.

 בשנת 1998, 25 שנה לאחר המלחמה הוקמה על ידי יד זיכרון לחללי הפלוגה במסגרת אתר אינטרנט צנוע המציג את תמונות החברים שנפלו ומספר בקצרה את סיפור חייהם. המידע נלקח מספר יזכור שהוציא משרד הביטחון לאחר המלחמה ושאני נוהג לעיין בו בכל יום זיכרון. בשנת 2002 הקדשתי לחללי הפלוגה ספר מקצועי שכתבתי. בדף הפתיחה הובאו תמונות החללים ושמותיהם.

 בשנת 2003, לקראת שנת השלושים לפרוץ המלחמה, נוצר קשר ביני לבין עורך בטאון "שריון" השייך לעמותת יד השריון בלטרון, והעברתי לו את סיפור הקרב שהשתתפתי בו החל מליל הפריצה לתעלת סואץ ב 15.10.73 עד להיפגעות הנגמ"ש שלי ב 16.10.73 בצהרים. לצורך פרסום הכתבה התבקשתי לאתר תמונות מהתקופה ההיא. איתור התמונות הוביל אותי בדרך לא דרך לצלם מיכה בר-עם, אשר הזמין אותי לביתו ואיתר עבורי את תמונת הנגמ"ש שלי הפגוע על ציר "עכביש". באותה הזדמנות למדתי ממנו שמתוכננת תוכנית טלוויזיה של ערוץ 10 שנועדה להציג בכל יום של המלחמה תמונה אחת שצילם ואת הסיפור שמאחורי התמונה. מיכה בר-עם ביקש ממני לשתף פעולה בנוגע לתמונה שאיתר עבורי ולאחר התלבטויות רבות הסכמתי. התוכנית שודרה בתאריך 16.10.2003 וכללה גם אזכור האתר שהקמתי לזכרם של חללי הפלוגה. מספר רב של אנשים פנו אלי בעקבות שידור התוכנית וביניהם בוגר הפלוגה, קותי צבע, אשר ציין בפני את ההתרגשות וההערכה שחש כשנודע לו על הקמת האתר לזכרם של חברינו שנפלו. הוא אישית ראה בכך מעין "תיקון" לתחושה שליוותה אותו מזה 30 שנה על כך שלא עשינו מספיק להנצחת זכר הנופלים.

 השיחה עם קותי לימדה אותי שהתחושות שמלוות אותי כבר שלושים שנה אינן תחושות אישיות שלי בלבד, וכן שזו הזדמנות פז לעשות מעשה נוסף. עוד באותו יום הכנתי טופס מסירת עדות הכולל פרטים אישיים ומהלכי הקרב ושלחתי אותו לקותי למילוי. הכוונה היתה לתעד את מהלכי הקרב של הפלוגה, כבסיס לפרסום הדברים בדרך שתמצא לנכון מתאימה בעתיד. הבסיס לפניותיי לאנשים היתה רשימה שמית מצהיבה של הפלוגה שהכנתי (מעשה נבואה ?) לאחר מלחמת יום הכיפורים. הרשימה כללה 90 שמות חלקם עם כתובות שהיו נכונות אז בלי מספרי זהות או מספרים אישיים. איתור כל האנשים ברשימה לאחר שלושים שנה, כאשר חלק מהם שינו את שמם וכמעט כולם את כתובתם, היה משימה קשה, ביחוד לנוכח העובדה ששלטונות הצבא לא ממש סייעו בעניין. איתור האנשים היה כרוך באנקדוטות רבות שלא זה המקום לפרטן. תהליך איתור כל האנשים וגביית העדויות נמשך למעלה משנה. בסוף התהליך אותרו 89 אנשים מתוך ה-90 ברשימה המקורית. חלקם עזבו את הארץ לפני שנים רבות. היחיד שלא אותר לא גר בארץ יותר.

 פלוגה י' מנתה, כאמור, תשעים חיילים כשבוע לפני המלחמה. לקראת המלחמה והירידה לקו סופחו ארבע עשר חיילים מתוכה לגדוד 195. אף שקבוצת חיילים זו השתתפה במלחמה שפר עליה מזלה והיא הוטלה באיחור לתוך האש, בגיזרה אחרת, ואיש מאנשיה לא נפגע. מתוך שבעים וששה חיילים שהיו במצבת הפלוגה בערב יום הכיפורים, עשרה לא היו בפלוגה עם פרוץ המלחמה (שלושה היו ביחידת חילוץ טייסים ברפידים, שלושה בבית, שלושה בקורס עברית ואחד בגדוד לאחר פציעה). ביום הכיפורים יצאו ממחנה הגדוד ברפידים שישים ושישה חיילים; ארבעה מתוכם סופחו למפקדת הגדוד ולפלוגות הטנקים בתחילת התנועה, כך שפלוגה י' כללה שישים ושניים חיילים בתנועתה מערבה לתעלה. בפלוגה נהרגו שמונה עשר לוחמים ונפצעו שלושים ואחד, מתוכם פונו עשרים ושניים חיילים לבתי חולים. זהו סיפורם של כל תשעים החיילים במלחמת יום הכיפורים.

 בתהליך איסוף המידע פניתי מחבר לחבר, התחלתי לאסוף עוד ועוד מידע, ומעט מעט הצטיירה לי תמונת מהלכי הקרב של הפלוגה. מכיון שהפלוגה פוצלה כבר בשעות הראשונות של המלחמה, הכיר כל אחד מהחברים את תמונת הקרב של הנגמ"ש שלו, והיה צורך לבנות תמונה מלאה תוך אימות פרטים שהזיכרון האנושי לאחר שלושים שנה נוטה לשבש. עשיתי כל מאמץ לדייק בעובדות ולהצליב מידע בין העדויות השונות. אני מאמין כי התיאורים בספר נותנים תמונה נאמנה ומייצגת של האירועים. אם נפלה שגגה הרי היא בתום לב מוחלט ואני מצטער עליה.

 זהו סיפורה של פלוגת החרמ"ש י' מגדוד השריון 79 ואלה סיפורם של לוחמיה. היות שהפלוגה פורקה בתוך פחות מיממה ולוחמיה שנותרו כשירים פוזרו בין יחידות שונות בצבא, זהו סיפורם של האנשים הלוחמים שהיו מצוותים לפלוגה עם פרוץ הקרבות. התיאור מתמקד מכורח הנסיבות במהלכי הפלוגה ביומיים הראשונים של הקרבות ובעשייה של כל אחד מהלוחמים במהלך המלחמה.

 אני מודה לכל האנשים שעודדו אותי במהלך העבודה ותרמו מזכרונם הן בע"פ והן בכתב. חלק מהאנשים לא רק סיפרו את סיפורם אלא נרתמו מיוזמתם לאיתור חברים נוספים בפלוגה. חלק אחר מהאנשים סגר את המלחמה במגירה נעולה לא נגישה, והעדיף לאחר שיחה חברית להשאיר את המגירה נעולה. תהליך כתיבת העדות וההיזכרות בפרטים פתח חלק מהאנשים ועורר אותם לספר את סיפורם לבנות זוגם, לילדים ולמשפחה, דבר שלא עשו לפני כן מעולם. לאנשים אחרים ואני ביניהם החזרה לאותם ימים לא היתה קלה אבל חשיבות העניין גברה על הקושי ואנשים רבים שיתפו פעולה במסירת העדות. תודה לבני תומר דרורי שעבר על כתב היד פעמיים ותיקן טעויות רבות. תודה מיוחדת והערכה רבה ליהודית כפרי אמא של ראובן מאירי שהתנדבה לעבור על כתב היד ולהעיר הערות מועילות וטובות.

 עפר דרורי, ירושלים

יום הזכרון לחללי צה"ל – מאי 2005