מפגש פלוגתי בכנס גדוד 79 ב- 15 באוקטובר 2008

למען היותנו

כתבה: חנה משה (אשתו של יאיר)
בעקבות מפגש גדוד 79 בלטרון

בעת קריאת קדיש
הקול שלו רועד
ולרגע מפסיק
בולע
ומנסה להמשיך
הוא גבוה ושזוף
וגם אב שכול

הוא מחזן את
אל מלא רחמים
בעוצמות
שטרם שמעתי
אין איש בקהל
של שלש מאות איש
שיכול לחשוב
על דבר אחר
ובסוף התפילה
הוא צולע
חזרה לכיסאו
האיש שבתור
חייל – נפצע
ביום הכיפורים;
ובשלום הגליל
כשקרוביו ביקרוהו
בבית החולים
פסחו מעבר למיטתו
ולא זיהו
את השרוף שחור
כקרוב משפחתם

המפקדים שנותרו
משחזרים
את ההחלטות הקשות
את האומץ והגבורה
מאה שמונה עשרה
שחרפה נפשם
ולא חזרו
לחיק משפחתם
ורק איורי יומן אחד
כלפיד
ממחישים כמה קשה
להילחם שמונה עשרה יום
בלי לישון
עם פגזים כמטר
חברים לכודים
בטנקים שלחלצם
אפשר רק במחיר
בעצמו כבד
לבלוע את החרדה
את ההבנה
שכרגע אתה חולץ
פצוע ורגע הבא
מי יודע אם תמשיך